בנם של אדלה ושלמה-סלמן. נולד בשנת תש"ז (1947) בבגדאד, בירת עיראק. ילד במשפחה ברוכת ילדים, אח לנורית, שלומית, ניסן, דורית, דינה ודליה.
אברהם (נביל) גדל בבגדאד ובהיותו בן שלוש, בשנת 1950, עלה ארצה עם משפחתו. תחילה השתכנה המשפחה באוהל במעברת "סקיה" שבמרכז הארץ ולאחר מכן בצריף. עם פינוי המעברה עברו לבית קבע בשיכון ביישוב הקבע שהוקם בשטח המעברה – אור יהודה.
מגיל שש למד בבית הספר היסודי ביישובו, ובגיל שתים-עשרה עבר לכפר הנוער על שם יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב, שם למד בתנאי פנימייה. בתיכון למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" הסמוך למושב בית ינאי.
מגיל צעיר הפגין יכולות טכניות מרשימות, במיוחד בתחום האלקטרוניקה. כבר בנעוריו הצליח לפתור בעיות טכניות, הכיר כל חידוש טכנולוגי שהופיע.
שמר על קשר טוב עם הוריו ואחיו. לאחיותיו הצעירות ממנו דאג כמו אב.
בשנת 1966 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "אפעה" בחטיבת הצנחנים של חיל הרגלים. עם סיום מסלול ההכשרה יצא לקורס מדריכי צניחה בבסיס "תל נוף", ובסופו היה למדריך צניחה. בתום השירות הסדיר המשיך לשירות קבע.
כמדריך צניחה מומחה נשלח מטעם המדינה לאליפויות. בשנת 1970, בעת צניחת הכנה לאליפות העולם, נפצע בתאונה. לאחר שפונה לבית חולים התאשפז לתקופה ארוכה, ואחרי כן עבר שיקום. בעקבות הפציעה נותר משותק ומרותק לכיסא גלגלים.
בתום השיקום ולאחר שהשתחרר מצה"ל בדרגת רב-סמל, החל לעבוד בחברה העוסקת בתחום האלקטרוניקה.
בשנת 1977 נישא לזהבה, והשניים קבעו את ביתם ברמת השרון. בן ובת נולדו להם – מיכל ואיתן. רווחת המשפחה ושלומה היו בראש מעייניו, ואברהם היה אב ובן זוג מסור ודואג.
בחלוף השנים התקבל לעבודה במשרד ראש הממשלה. נחשב עילוי בתחומו, בלט כאיש מקצוע ברמה גבוהה מאוד ותרם רעיונות רבים לפיתוחים מיוחדים ששירתו את המערכת במשך שנים. במסגרת זו קיבל פרס עובד מצטיין ופרס מפעל חיים. כתב אילן, חברו לעבודה: "זכיתי לחבר מיוחד, פרפקציוניסט בכל אשר עשה ובעל חשיבה ייחודית".
אברהם ניחן בחריצות, צניעות, יושר ופשטות, ובורך בחוכמת חיים, חדות מחשבה, שנינות, יצירתיות וידיים טובות. על מצבו הגופני לא התלונן, עבד והיה פעיל מאוד. הרפתקנות ותעוזה אפיינו אותו, גם דעתנות, ומעולם לא הלך בתלם. תמיד היה ערני לכל המתרחש סביבו. אדם נעים הליכות ומאיר פנים, חייכן, אהוב על סובביו ובעל מעלות ומידות טובות.
לאחר פרישתו לגמלאות נתנה הפציעה את אותותיה בגופו ביתר שאת. כליותיו חדלו לתפקד, והוא נאלץ לעבור דיאליזה באופן קבוע וסבל מאוד.
אברהם זכה להכיר שני נכדים – יואב ומיה, ועימם ועם יתר בני משפחתו אהב לבלות את זמנו.
אברהם (נביל) פטל נפטר ביום כ"ח בשבט תש"ף (23.2.2020). בן שבעים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין "מורשה" ברמת השרון. הותיר אישה, בת ובן, נכדים וחמש אחיות.
חיים אחיינו כתב: "דוד יקר, צנוע ומוכשר, שקט וישר, שומר סוד ויפה תואר. זוכר אותו כשבא לבקר אותי בתור ילד עם מדי צנחנים, גבוה וחזק. הערצתי אותו. הוא בורך בידיים טובות ומוח שנון ותרם לביטחון המדינה בדברים שלא יתגלו עוד הרבה שנים. הוא יחסר לכולנו. עוד מאור גדול כבה בטרם עת".
חברו הטוב אלי כתב: "חבר טוב נטול פוזה, שלא אוהב גרדרובה. לא זוכר שום מקרה קיטור גם בשעות הקשות. איש עבודה שעובד בגבעה, שאני לא יודע את טיבה גם אחרי חברות ארוכה. אב מסור ודאגן למיכל ולאיתן. בעל מפונק לפי זהבה שאיתו".
אלי גופר, חברו של אברהם, כתב לזכרו את השיר "הקוסם". הלחין ושר יורם שקד. השיר ניתן להאזנה באתר יוטיוב:
"תמונה על הקיר צנחן במדים / עץ שיזף פירותיו אדומים / שיח צבר ליד מרפסת הצריף / מטוס בשמים פציעה באוויר. // היה לי חבר / איש הצללים / שרקד את חייו / על כיסא גלגלים. // ראית תמיד את הבלתי נראה / יצרת בלתי אפשרי / כקוסם יצרת מקסם שווא / במדבר עם אלף קסמים / שאותם האויבים זוכרים"...